<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חייא בר יוסף</h1>
<h2>דף לג:</h2>
גר' בראש גמ' בפ' כל שעה [כ"א ע"ב] ובפ"א דפסחים [ז' ע"א] אההיא הבודק צריך שיבטל אמ' רב גידל אמ' רב חייא בר יוסף אמ' רב המקדש אפי' בחיטי קורדנייתא משש שעות ולמעלה אין חוששין לקידושי'. פ' רבנא נתן בערך קרדן חטים שבהרים גדילים והן קשין אע"ג דאיכא למימ' אין מחמיצין כיון דלתתן ולא שמרן בשעת לתיתתן שמא החמיצו ואינן ברשותו לקדש בו את האשה. ושמעתי שמקשין מאי שנא גבי שעות דרבנ' דהמקדש בחמץ מתחלת שש דאכתי מותר מן התורה כל שש דאינ' מקודשת ומאי שנא דהמקדש בחולין שנשחטו בעזרה דאפי' למ"ד דלאו דאוריית' דמקודשת דהכי משמ' בתחילת פ' כל שעה [כ"ב ע"א] דלמ"ד חולין שנשחטו בעזרה דאוריית' נפקא מלכלב תשליכו אותו דהיינו בשר בשד' טרפה כלומ' בשר שיצא חוץ למחיצתו כגון הוציא העובר את ידו, אבל דבר שנאסר על ידי כניסת מחיצה דהיינו חולין בעזרה אי אתה משליך לכלב כפרש"י ואידך חולי' שנשח' בעז' לאו דאוריית' כלומ' איסור הנאתו בכל מקום לאו דאוריית' אלא מדרבנ' ואם קדש בהן את האשה מקודשת דהכי משמ' בשלהי פ"ב דקידושי' הל' המקדש בחולי' שנשחטו בעזרה [נ"ח ע"א] דאמרינן הת' (תנן כאן) תניא המקדש בפטר חמור בבשר בחלב בחולין שנשחטו בעז' ר' שמע' אומ' מקודש' וחכמ' אומ' אינ' מקודש' אלמ' חולי' שנשחט' בעזר' לר' שמע' לאו דאוריית' ופירש"י לאו דאוריית' לא איסור שחיטתן ולא איסור הנאתן דלא דריש בריחוק מקום הכי אלא מדרבנ' דילמ' אתי למימ' קדש' שנפסלו לאחר שחיט' הן שלא נזרק דמן וקמתהני מינייהו ואתי לאיתהנויי מקדש' שלא נזרק דמן. ומתוך פי' רבי' משמ' דאסור' בהנאה מדבריהן אף למ"ד לאו דאורייתא משום הא גזיר' ואפי' הכי אם קדש (בו) בהן מקודש' ומאי שנא ומיהו הת' מסקי' ארומיא דרמיא דר' שמע' אדר' שמע' מהא ר' שמע' אומ' חולין שנשח' בעז' ישרפו וכן חיה שנשחטה בעזרה ומשנ' זו בפ' אחרון דמס' תמורה [ל"ג ע"ב] אלמ' דמדאוריית' איסור חולין בעז' דהא מחמירין (דישהא) [דישרפו] דמדינא בקבורה סגי להו דאי מדרבנן מי מחמירין כולי האי נהי דבבהמה גזר אטו פסולי מקודשין דלא לימרו פסולי קדשים ולמה לי שריפה ואפילו קבורה אלא ודאי איסורן מן התורה ושריפתן מדברי סופרים וגזור בבהמה שריפה משום קדשים דילמא אתי למימר קדשים פסולים בקבורה והתורה אמרה בשריפה וחיה נמי תשרף שלא תחלוק בדין חולין שנשחטה בעזרה שהחכמים השוו את דבריהם בכל מקום שלא יפקפקו כך פירש"י ומיהו אף חיה שנשחט' בעזרה איסורה מן התורה בין שחיטתה בין הנאתה כיון דמסקינ' דר' שמעון כר' מאיר סבירא ליה מיהו מה שחיה בשריפה ולא בקבורה משום שלא תחלוק. והוצרכתי לפר' כך לפי ששמעתי כי עיקר הקושיא מחיה וחיה שנשחט' בעז' לאו דאוריית' ואפי' הכי אסור' בהנאה כדקת' דתשרף ואפי' הכי א"ר שמע' דהמקדש בה מקודש', וליתא כלל אלא מן התורה אסורה בהנאה וסגי לה בקבורה אלא כדי שלא תחלוק בדבר שהוא מדבריהם דדין חיה כבהמה שנשחט' דהתם בשריפ' משום קדש' הם הכי נמי בחיה. מיהו קושי' דמקש' מחולין שנשחט' בעז' למ"ד אסור' בהנ' מדבריהם מאיזה טעם מקודשת מאי שנא מחמץ בפסח, הרוצה לדחות יכול לומ' מנלן דהמקדש בהן מקודשת אילימ' מדר' שמע' לדר' שמע' לפום מסקנא דמסקינ' דבשוחט ונמצאת טרפה עסקינ' התם ר' שמע' מתיר אפי' לכתחיל' דומיא דפטר חמור ובשר בחלב דר' שמע' מתיר לכתחילה בהנאה. מיהו את"ל דחול' בעז' אסור' מדבריהן בהנאה והמקדש בהן את האשה מקודשת, לא דמי לחמץ משש שעות ולמעלה דחמץ עצמו לכשתעבור שעה ששית שהיא אסור' מדבריהם משום גדר הרי חל עליו איסור תורה לחיוב כרת לעבור עליו, אבל חולי' בעזר' כיון דאינהו גופיהו אין בהם איסור תורה נהי דאסור בהנ' מדבר' הן אמרו והן אמרו כיון דממון הוא מן התורה לעולם לא שייך הכא למימ' כל דמקדש אדעת' דרבנן וממון זה אינו ממון דלא היא ממון הוא אלא שאסרוהו חכמ' לעצמו דומיא דנוקשא בעלמ' דגר' באילו עוברין [פסחים מ"ג ע"ב] שיאור ישרף ונותנו לפני כלבו דמסקינ' שיאור ישרף דר' מאיר לר' מאיר ודר' יהוד' לר' יהוד' ונותנו לפני כלבו דר' מאיר לר' יהוד' משום דאפי' נוקשא לר' יהוד' ליתיה היל' נותנו לפני כלבו מיהו לאוכלו לא שרי ר' יהודה משום הרחקה הכא נמי עבוד רבנ' הרחקה מיהו לעשותו איסור הנאה ממש על קידושי' לא. מיהו הא מספקא לי כלאי הכרם דאסור' בהנאה והמקדש בהן אינ' מקודש' פשי' דהיינו תבואה תחת הגפן וכן קנבוס ולוף לפירוש אחד ולא לדברי הכל, מיהו חבילי תלתן ושאר זרעים שהן מדברי סופרים המקדש בהן מהו, לחמץ מדמינ' להו דהכא נמי כיון דתחת הגפן זרע להו לא פלוג רבנ' בין כלאי תורה לכלאים מדבריהן או דילמ' כיון שלעולם לא יבא לידי אסור הנאה, המקדש בהן מקודש' כמו בחולין שנשחטו בעזרה למ"ד מדבריהם. וכן כל אותן איסורי הנאה ע"ז וחמץ בפסח וערלה וכלאי הכרם שאמרו חכמ' שאוסר' בתערובת כל שהן ואפי' אחד בריבוא, ואיסור תערובת זה אינו אלא מדבריהם, דמדאוריית' כל דבר חד בתרי בטל אם קדש בתערובת איסור' אילו מהו. וכן כל דבר שאסור מן התורה בהנאה, כגון יין נסך שודאי נתנסך לע"ז דחכמ' גזרו על סתם יינן איסור הנאה והקלו בטומאתן כדאית' באין מעמידין [ע"ז ל' ע"ב], דא"ר יוח' מש"ר יהודה בן בתירה שלשה יינות הן, אם קדש בהן מהו דכולהו איכא בהו צד איסור מן התורה דסתם יינן איכא למימ' גוי ניסכו, וכן כל אילו פתיכא בהו איסורא דאוריית', מה שאין כן בחולין שנשחטו בעזרה, מיבעיא לי.
